http://nerisrael.co.nf/goldschmidt/

ספר משכנות לאביר יעקב מאת הרב הלל משה מעשיל געלבשטיין ז״ל
“Mishkanoth LaAvir Yaakov” (Jerusalem, 1881, v. III, p. 37) — Mishkanoth_LaAvir_Yaakov_37.pdf






This document is one of the files reviewed at http://nerisrael.co.nf/goldschmidt/.
Please visit the given link.


THE SCRIPTING SUPPORT HAS BEEN DISABLED IN YOUR BROWSER.
PLEASE TURN IT ON TO VIEW THIS PAGE.
В ВАШЕМ БРАУЗЕРЕ ОТКЛЮЧЕНА ПОДДЕРЖКА СКРИПТОВ.
ПОЖАЛУЙСТА, ВКЛЮЧИТЕ ЕЕ, ЧТОБЫ ПРОСМОТРЕТЬ ЭТУ СТРАНИЦУ.

Данный документ является одним из файлов, рассмотренных на странице
http://nerisrael.co.nf/goldschmidt/. Пожалуйста, перейдите по указанной ссылке.

ועתה מאהבה מסותרת לאבי שבשמים ברוך הוא, אבוא להתווכח בתוכחה מגולה עם חכמי זמנינו בכלל, ובפרט עם חכמי עה״ק ירושלים תובב״א היושבים ראשונה במלכות בעיר אלקינו. ובוודאי ראוי שיהיו דרכיהם באמת, כי שם העיר הקודש נקרא בשם עיר האמת כו׳ [זכריה ח׳׃ג׳], נשפטה יחד בעמק יהושפט אם האמת והצדק אתכם מה שמזלזין בדברי אלקים חיים תורת אמת הנתון בפי, ונוהגים בדא״ח כשחוק של נערים. הנה אשתקד שנת תרמ״א בחורף יצא מבית הדפוס דברים נוראים אשר כל חוזה באמת יחזה כי הם רוח הקודש באמת כפי״מ שהי׳ אח״כ בשנה ההוא בבשורות מחו״ל. וכך עשה הלל לקיים מאמר חז״ל׃ כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה כו׳ [במדבר רבה ד׳׃כ׳] — הלכתי כמה פעמים להרב ראשון לציון [רבי רפאל מאיר פאניז׳ל] נ״י וספר של ישועה וגאולה בידי. אמרתי לו׃ כיון שרומ״ע כ״ת נקרא בשמו של משיח (פסחים דף ה׳ [ע״א]), א״כ מהראוי שיראה סדר סוד גאולת משיח ולאשר ולחזק ולקיים את דברי אמת. ולמד בהם איזה חדשים (גם עדיין הספר בידו) והשיב לי בפיו כמה פעמים כי טוב וישר בעיניו דברי הספר כי הם תורת אמת ורצונו לכתוב הסכמה נפלאה, אך הראה לי כי נתנו לו כתב שאין לו רשות לחתום על שום ענין הנוגע לכלל אם לא ברשות ראש הועד. אמרתי׃ אם כן עשית קודש חול — עד כאן לא אמרו אלא במילי דעלמא ולא במילי דשמיא, בדברי אלקים אין חכמה כו׳ [משלי כ״א׃ל׳]. אעפ״כ הלכתי לראש הועד שמו ח״ר בכור אלישאר [חתנו של ראשון לציון הנ״ל] נ״י ונתתי הספר בידו, ולמד בהם משך זמן ואמר לי בפיו כמה פעמים כי טוב וישר תורת אמת. אמרתי׃ א״כ יכתוב ויחתום. השיב׃ למחר, ומחר אמר׃ צריך להתיישב, ולמחרתו אמר׃ אחר שבת, עד שהלכתי אצלו קרוב למאה פעמים ואחד. אמרתי לו׃ שמא הוא דחוי בעלמא — יאמר לי ולא אלך אצלו. נשבע בחיי נפשו כי אין זה דחוי. ובראותי ביטול הזמן בהלוך ושוב לא רציתי לילך עוד, הלכתי להרב מבריסק [מהרי״ל דיסקין] נ״י והשיב לי שאין לו פנאי כי מטרידים אותו באיזה ענין. אמרתי לו׃ ובמה צריך כל הפנאי של אדם אם לא שיתקרב ישועתן של ישראל כו׳ [ע׳ ויקרא רבה ט׳׃ג׳]! ודחה לחודש, ובאתי פעם ב׳ ודחה לזמן, ולא רציתי שוב לילך עוד אצלו, ושלחתי אליו הספרים ועדיין הספרים בידו, ותשובה לא קבלתי ממנו זה שמונה חדשים. אני יושב בבית תלמודי ואני משתומם בלבי — אני זוכר מעמד הר סיני, ויכול להיות כי הייתי ג״כ בדור המדבר כמ״ש האריז״ל כי רוב ת״ח שבעקבי דמשיחא הם גלגולים של דור המדבר [הקדמה כ׳ לשער הגלגולים]. והנה אז היה דור אמת והיה להם רועה נאמן משה רבינו ע״ה כו׳, ועתה הכל מהיפוך להיפוך כו׳ — אם באתי להאריך לא יספיק כמה גליונות. ומה יכול איש כמוני שאינו חשוב כ״כ בדור החושך הזה ובעולם החושך הזה שיקבלו ממני דברי אלקים חיים. מצאתי תרופה לנפשי צלותי ובעותי והייתי באהל שמעון הצדיק ע״ה כמה פעמים ואשפוך נפשי — יען כי שמעון הצדיק ע״ה הוא כהן גדול החשוב ונקרא בשם צדיק גם בדורותיו, ומצינו בגמרא יומא (דף ט״ל [ע״א]) חמשה נסים שנעשו בבהמ״ק בארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק דוקא בבהמ״ק, ונס אחד מהם שלא כבה נר מערבי — עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל כו׳ [ע׳ פירש״י ביומא שם]. אם כן כיון שעליו מוטל עבודת המקדש וגם שמירת המקדש, א״כ ראוי שישתדל הצדיק גם עתה שהוא משמש בבהמ״ק של מעלה וברקיע הד׳ הנקרא זבול ששם ירושל[י]ם ובהמ״ק ומזבח בנוי (חגיגה די״ב [ע״ב]) כידוע בדברי האריז״ל כי הצדיקים אחרי פטירתם עוסקים בעבודתם וביחודים שעסקו בחייהם כו׳ וכו׳ [שער רוח הקודש הקדמה ה׳]. א״כ ראוי שישתדל הצדיק עתה שיגלה קוב״ה האמת ופורקן זרע קדושים ע״י הצדיק ההוא שידעו כל ישראל כי הלל משה אמת ותורתו אמת, כן עשיתי כמה פעמים, והוא טענה חזקה לפני אבי שבשמים בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא.

והנה עשה הקב״ה רצוני ועשה נסים נוראים ונפלאים באהל שמעון הצדיק ע״ה ב׳ פעמים — בשנת תרמ״א נס אחד בראשית השנה יום כפורים, נס שני באחרית השנ׳ ערב ראש השנ׳ שנת תרמ״ב. הנס הא׳ על ידי ממש, והנס הב׳ ע״י שלוחי ההולך עמי תמיד שמה איזה שנים, כמבואר בכתב גביית עדות שהי׳ פעה״ק ירושלים ת״ו שנה זו שנת תרמ״ב ביום ד׳ ח׳ כסליו פ׳ ויצא, ולפי שהי׳ קודם מנחה נתאחר הכתיב׳ עד י״ב כסליו יום א׳ פ׳ וישלח, נסים נוראים אשר לא היה כזאת מזמן דורות הראשונים. נס הראשון שהיה על ידי ממש בראשיתו, כי הנרות שהדלקתי קודם יום כפורים שידלקו שם ביוה״כ — ואינו במציאות הטבע לפי ערך הכלי והשמן אשר שפכתי שם כל הנרות בכלי אחד, ולפי שאין לי שמן כ״כ שידלקו שם כל הנרות אשר אני מדליק בבואי שם, ע״כ דרכי כי טרם אשר אני הולך משם אני מכבה איזה נרות, ואיזה נרות נשארים דולקים ומאירים. ובכל פעם ופעם אשר עשיתי כן אינם דולקים אלא ג׳ ימים או ד׳ ימים, ואז לא הלכתי שם אחד עשר יום להדליק, וביום אחד עשר שלחתי שלוחי הנ״ל להדליק שם, והלך שלוחי עם נער קטן שם. ובאו ואמרו לי בשורה טוב׳ — כי מצאו אותן הנרות דולקות עם מעט מזעיר שמן הי׳ קרוב לכבוי, ואמרו לי כי הכירו בראיית עיניהם אותן ג׳ הנרות שהנחתי, שיהיו דולקים באמצע, היו דולקים והי׳ עליהם כמו גחלים — ניכר שלא כבה אדם וחזר והדליקם. והשאר פתילות שהנחתי כבוים עמדו ונשארו עומדים כמו שהם באותו הכלי. ולפעמים כשאנו באים לשם, ובתוך כך היה שם אדם זולתי עם מפתח אם חוזרים ומדליקים באותו כלי לפעמים בשמן חדש — דרכם לעשות פתילות חדשות, ואפי׳ אם מדליקי׳ אותן הפתילות אין דרך למצוא אותן הפתילות הנ״ל עומדים, וואדרבא דרכם להדליק אותן כפתילות ארוכות שנשארו עומדים כמובן. וגם הי׳ סיבה שבא אצלי אז איזה אדם קודם סוכות ואמר לי שלא אלך לשם לפי שהלכו שם איזה אנשים עם מפתח קודם סוכות וגם הוא הי׳ שם, ונשבר המפתח בתוך הדלת ולא היו יכולים לבוא בתוך האוהל, והוכרחו לילך משם בחזרה, וצריך אומן שיתקן קודם הברזל שנשאר בתוך הדלת. ושלוחיי הלכו שם בלא אומן, והשי״ת הי׳ בעוזרם שפתחו הדלת בלא אומן ובאו שם וראו הנס. אמרתי׃ מה עמקו מחשבותיו ית׳ סיבת כל הסיבות ב״ה והוא מסיבות מתהפך בתחבולתיו שיהי׳ ניכר הנס של שמעון הצדיק ע״ה ממש שלא כבה נר מערבי, ויותר מזה ממה שהי׳ הנס בבית המקדש שלא הי׳ נר מערבי נכבה והי׳ דולק מעט זמן יותר מששה נרות — שהרי היו מטיבין ומדליקין ז׳ הנרות בכל יום מחדש, וכאן הי׳ דולק אחד עשר יום, והרי על נס כזה קבעו שמונת ימי חנוכה בהלל והודאה לדורות! הי׳ השמחה טמונה בלבי, אעפי״כ כיון שאי אפשר שיתברר בתורת עדות בב״ד, כמובן שתקתי, רק סיפרתי אז הנס לאיזה אנשים. עתה הנס הב׳ שנעשה ע״י שלוחי שנתברר ע״פ שנים עדים בב״ד — מעשה שהי׳ בערב ר״ה תרמ״ב שהלך שלוחי ההולך עמי תמיד בעת אשר אני הולך שם להדליק הנרות, ובעש״ק כשאין לי פנאי ללכת שם הוא הולך בשליחותי להדליק שם. והנה בערב שבת קודש שנפל בו ערב ר״ה שנת תרמ״ב הלך שלוחי עם חבירו ההולך עמו, ולא הי׳ בידו אלא כלי שמן ערך שני מדות הנקרא האנסע [האונקיה], וזה נשפך בנרות בחדר הפנימי שם, ואח״כ נטל שלוחי הכלי ריקם הנ״ל להטיף מעט שמן הדבוק בכלי בנר של חדר האמצעי ששם ג״כ טמונים צדיקים, ושפך מהפך הריקם לכל הנרות אשר שם לערך חמשה האנסעס שמן. וסיפר לי שלוחי עם חבירו הנ״ל כי התחיל לילך שמן מהכלי ריקם הנ״ל בשטף רב כמו מכלי מלא עד שגמר הנר האחרון אשר שם עמד השמן — כאשר העידו בב״ד בתורת עדות, וזה הי׳ בערב ר״ה הנ״ל סמוך לערב, סמוך לזמן הדלקת הנרות. ולפי מה שסיפרו לו שלוחי וחבירו הי׳ להם קפיצת הדרך, שאמרו לי כי הלכו מכאן אחר תחילת שעה אחד עשר ובאו בחזרה לכאן קודם שמדליקים הנרות, אך זה א״א לומר בתורת עדות גמור כמובן.

פרק ב׳ מפטיר פ׳ וירא

והנה הנס השני הוא ממש דוגמת הנס שעשה אלישע הנביא לאשת עובדי׳ הנביא (מלכים ב׳ סימן ד׳ הפטרת פ׳ וירא) — ואשה אחת וגו׳ עד תחיי בנותר [פסוקים א׳-ז׳], פירש״י [פסוק ז׳] ז״ל׃ כי יש די לכל נשייך ולחיות את ובניך בנותר עד שיחיו המתים עכ״ל. והנה אין דבר שאינו רמוז בתורה, ובוודאי הנס הזה רמוז שם בפסוק שיהי׳ כן בשנת תרמ״א, כמ״ש ותאמ״ר אין לשפחתך וגו׳ כי אם אסוך שמן [פסוק ב׳], ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה וגו׳ [פסוק ז׳]. רמז ו׳ת׳א׳מ׳ר׳ — בשנת תרמ״א אלף ו׳, שכן יהי׳ ג״כ נס זה בשמן שני פעמים בשנה הנ״ל, כמ״ש ב׳ פעמים ותאמר בנס ההוא.

והטעם — כי עיקר הנס הי׳ בסוד ותאמ״ר שהוא סוד אמר״ת ה׳ צרופה [שמואל ב׳ כ״ב׃ל״א, תהלים י״ח׃ל״א], וכמ״ש לעיל בשם ס׳ הקנה שסודו שם אהי״ה עם תמורתו באתב״ש, שם קדוש תצמ״ץ ששניהם מספרם אמר״ת וכנ״ל.